בזמן האחרון קיבלתי מכם כמה פניות בנושא שחזר על עצמו – גמישות.
למה זה חשוב? איך לשפר אותה? איפה כמה ולמה ומה היא גמישות בעצם?
בואו נעשה בזה סדר!
גמישות היא למעשה היכולת של הגוף לנוע במלוא טווח התנועה בכל אחד ממפרקיו, מבלי לגרום כאב או נזק.
נחלק את זה למספר מרכיבים:
המבנה הגרמי של העצמות שלנו, ככל הנראה יהיה הגורם המגביל ביותר. למרות שכולנו בני-אדם מאותו הזן, ובעלי אנטומיה זהה לכאורה, קיימת שונות בין אדם לאדם מבחינת מבנה העצמות והעמדה שלהן זו ביחס לזו.
המרכיב השני הוא גמישות מפרק – מפרק הוא חיבור בין שתי עצמות או יותר. גמישות המפרק מושפעת גם מהמבנה של העצמות והאופן בו הן מתחברות זו לזו, וגם מגמישות הרקמות שעוטפות את המפרק. ביניהן: קפסולת המפרק והרצועות.
המרכיב הבא הוא גמישות השרירים – זה לרב מה שעולה לנו לראש כשמדברים על גמישות, אבל בעצם זה רק אחד מהמרכיבים שלה. לשרירים שלנו יש יכולת להתכווץ ולהתארך, והאורך המקסימלי אליו הם יכולים להתארך (=להימתח) ישפיע על רמת הגמישות בתנועה במפרק.
המרכיב האחרון הוא מערכת העצבים שלנו – דהיינו, גמישות העצבים והרגישות שלהם למתיחה. גורם זה יכתיב את סף הכאב והיכולת שלנו להגיע למלוא טווחי התנועה שלנו בפועל. חשוב לציין, שגם אם המבנה הגרמי מאפשר, וכל הרקמות העוטפות (קפסולה, רצועות ושרירים) אלסטיות ומאפשרות תנועה – המערכת העצבית תכתיב באיזה שלב של התנועה נרגיש כאב. למעשה, כתוצאה מהכאב – נגזרים טווחי התנועה ורמת הגמישות שלנו בחיי היום-יום.
אז מה משפיע על הגמישות שלנו?
גנטיקה, גיל, מין, משקל ומבנה.
גנטיקה – חלקנו נולדים גמישים יותר מטבענו, ועל זה כמובן אי אפשר להשפיע יותר מדי.
גיל – פעוטות וילדים הרבה יותר גמישים מאיתנו המבוגרים, הם נמצאים בתהליך של גדילה והתפתחות, חלק מהעצמות שלהם עדיין “רכות” (עשויות סחוס) ועוברות תהליך התגרמות שמסתיים לקראת סוף גיל ההתבגרות.
אך גם הרצועות והשרירים הרבה יותר גמישים בילדות, וככל שאנחנו מתבגרים מאבדים מהאלסטיות שלהם.
מין – לרב, נשים יהיו גמישות יותר מאשר גברים. גם בגלל השוני במבנה העצמות והמפרקים שלהן, גם בגלל הורמון האלסטין שאחראי על הגמישות ברצועות וסחוסים אלסטיים. בנוסף, בשל התניה חברתית מסויימת ופעילויות “נשיות” יותר, לרב נערות ונשים עוסקות במהלך חייהן יותר בשיפור מרכיבי הגמישות לעומת גברים.
משקל ומבנה – מעבר למבנה העצמות וגמישות הרקמות שלנו, גם מבנה הגוף שלנו ישפיע על הגמישות.
למשל, מסת שריר גדולה באזור מסויים, עשויה להגביל תנועה במפרק בשל הגבלה פיזית-מכנית.
לדוגמא – שריר בייספס (דו-ראשי) גדול במיוחד בזרוע, ימנע את כיפוף המרפק באופן מלא. למרות שמפרק המרפק תקין וכן שריר הטריי-ספס (תלת-ראשי) בזרוע גמיש מספיק, התנועה לא תתבצע בטווח מלא.
באופן דומה מסת שומן, על אף שהיא רכה יותר וקל יותר להתנגד לה, עשויה להגביל את התנועה.
לדוגמא – כרס גדולה תמנע כפיפה מלאה בירכיים ובאגן (גב אל הרגליים), משום שהכרס “מתנגשת” ברגליים ולא מאפשרת את מלוא טווח התנועה. זאת למרות שאין בעיה בגמישות המפרק או בגמישות השרירים הנמתחים. מצב דומה יתקיים גם אצל נשים בהריון.
אז למה הגמישות חשובה לנו?
הגמישות היא אחד ממרכיבי הכושר הגופני, ויש לה השפעה ישירה על התנועה שלנו הן בחיי היום-יום והן בענפי הספורט השונים. היא מאפשרת לנו לבצע משימות ופעולות באופן חלק, ללא הגבלות וללא כאב. נשמע נהדר, לא? תנו לי כמה שיותר מזה!
אז לא בדיוק – בניגוד למרכיבי כושר אחרים, כמו כוח או מהירות, אותם נרצה לשפר כמה שיותר, עם הגמישות המצב קצת שונה.
אי אפשר להיות “חזק מדי” או “מהיר מדי” – אבל בהחלט אפשר (ולא רצוי) להיות גמיש מדי.
גמישות יתר היא תסמונת די שכיחה, הגורמת לטווחי תנועה גדולים משמעותית מהנורמה. כתוצאה מכך, האנשים הלוקים בה יסבלו מחוסר יציבות של המפרקים, ויהיו מועדים יותר לנקעים, פריקות, דלקות גידים וכאבי פרקים.
לרב, הטיפול במצב זה יכלול תרגול רב וחיזוק משמעותי של השרירים, כדי להוריד מהעומס הרב הקיים על המפרקים בטווחי הקיצון וכדי להעלות את היציבות בהם.
אם כן, להיות גמיש מדי זה אינו דבר חיובי. אך גם חוסר בגמישות בהחלט יפגע בתפקוד שלנו. הגבלה בתנועה, נוקשות, היעדר היכולת לבצע פעולות מסוימות. מחסור בגמישות באזור מסויים, יגרור פיצויים תנועתיים באזורים אחרים בגוף (כיוון שהגוף שואף תמיד לבצע את התנועה שהמוח תכנן) – מה שעשוי בתורו ועם הזמן לייצר שינויים יציבתיים בגוף ואף לגרום לכאבים נקודתיים או כרוניים.
הגמישות בהחלט חשובה ומשמעותית עבור כל אדם בכל גיל, ולכן חשוב לנו לשמור ולעבוד עליה – כך שהיא תהיה מתאימה ואידיאלית לתפקוד האישי שלנו. תסכימו איתי, שהגמישות האידיאלית עבור מתעמלת אומנותית, אינה זהה לגמישות האידיאלית עבור מרים משקולות, או עבור מתכנת בחברת הייטק.
עם הגיל וחוסר השימוש (Use it or lose it), אנו מאבדים מהגמישות שלנו, ולכן חשוב לכל אדם – גם אם אורח החיים שלו יושבני לרב, לתרגל ולשפר את הגמישות וטווחי התנועה שלו. כדי להצליח לקשור שרוכים לבד גם בגיל 80 🙃
ועכשיו לשאלת מליון הדולר –
אז מה כדאי לעשות?
לזוז בעיקר!
בימים הקרובים, אעלה עבורכם סרטון קצר של רוטינת התנועה שלי, שאני עושה בכל בוקר. מתמידה בה כבר שנתיים (לפחות), כל יום, ברגע שמתעוררת, בלי לפספס (גם כשצריכה לקום ב-5 בבוקר, גם בטיולים וחופשות…). זה לוקח לי כמה דקות בודדות, עוזר לי להעיר את הגוף שלי, להרגיש מה מצבו באותו יום, אם משהו כואב או נוקשה וצריך קצת יותר יחס.
ככה היום שלי תמיד מתחיל בצורה נעימה, רגועה ומסודרת – ואחרי שהגוף זורם, גם כל השאר זורם הרבה יותר בקלות 😇
אז תישארו לעקוב, ובהחלט כדאי שתנסו את זה בבית!
מוזמנים לכתוב לי בתגובות או בפרטי, מה עוד מעניין אתכם לדעת בקשר לגוף שלכם,
וכמובן לפנות לכל שאלה או התייעצות.
תהיו לי בריאים ואחרי החגים שמח!😄
