אני חושבת שבדומה לרב האנשים שנתקלים באירועים שליליים בחיים שלהם, אחת התהיות הנפוצות בקרב אנשים שחווים פציעה או כאב היא – למה דווקא אני?
אבל האם מעבר לתסכול, חוסר ההוגנות של היקום, ומר גורלנו – אולי שווה לרגע להתעמק גם במהות.
למה באמת?
למה שני חברים מתאמנים יחד מגיל צעיר, מבצעים את אותם תרגילים באותה עצימות – אבל אחרי שנים של פעילות רק אחד מהם נפצע בברך, והשני לא?
או במקרה אחר, שניהם נפצעו – אבל אחד החלים תוך חודשיים, וחברו המשיך לסבול מכאבי ברכיים לעוד 20 שנה?
או אולי, כל אחד נפצע במקום אחר – אחד בברך והשני בכתף, שניהם החלימו תוך חצי שנה. אבל לאחד פתאום אחרי ההחלמה, החלו כאבי גב לשארית חייו?
אז למה דווקא אתם? מה מבדיל בין אנשים שיחלו, יפצעו, יכאבו – לבין אלו שיעברו הכל בקלילות ובלי נזק?
לצערי, עדיין אין תשובה. לא לי, ואפילו לא למיטב החוקרים. לו יכולנו לצפות למי זה יקרה, ומה רק צריך לעשות כדי שזה לא יקרה לנו… מישהו כבר היה מרוויח מהתשובה הזו הרבה מאוד כסף 😉
אבל מה שכן יש לנו, זה כמה סטטיסטיקות, וכמה השערות, וכמה נושאים שעולים יותר ויותר בשנים האחרונות.
👶גנטיקה – כמובן. כמו בכל תחום בחיים, גם כאן הגנטיקה עושה את שלה. אבל לא נתעכב עליה כאן, ולו רק כי בשלב זה השליטה שלנו עליה נמוכה (עד אפסית), ולכן היא לא פקטור שאפשר לשנות.
🍍תזונה – נושא שנחקר רבות, ונמצא קשר בין תזונה חסרה לבין התאוששות לקויה מאימונים, סיכון מוגבר לחולי, פציעות והחמרתם. הסיבות שונות – החל ממחסור באנרגיה זמינה, ירידה בכמות החלבון והחלבון האיכותי, ירידה בצריכת שומנים ועד מחסור במיקרו-נוטריינטים שונים (כגון ברזל, סידן, אבץ וויטמינים).[1]
😴שינה – אינספור תהליכים חיוניים מתרחשים בגוף במהלך השינה שלנו. אם היא לא איכותית, או גרוע מכך, לא קיימת, הם ניזוקים. בין היתר: תהליכים של המערכת ההורמונלית, המערכת החיסונית, תהליכי בניית שריר ועצם, ופיזור תהליכי דלקת ע”י נוזלי לימפה. שינה טובה הכרחית לבריאות הכללית שלנו, והן למניעה ושיקום פציעות.[2][3]
את כל זה רובנו כבר יודעים, ואני רוצה להאמין שאנחנו משתדלים לבצע בעצמנו או להמליץ ליקירנו או מטופלינו.
אבל הנה נושא שאולי לא שמעתם עליו, או לא חשבתם שהוא קשור, או חשדתם שקשור אבל לא ידעתם באמת למה; לאחרונה צובר תאוצה גם בפן המחקרי וגם בפן הטיפולי, ובעיניי הוא חשוב מאין כמותו.
הקשר בין התהליכים המנטאליים שלנו, המצב הנפשי/רגשי שלנו – לבין הכאב הפיזי.[4]
כולנו חווים במהלך החיים שלנו משברים, קשיים ואירועים מצערים בקני מידה שונים – כשלון, שברון לב, אובדן של אדם קרוב. האירועים האלו, אם נרצה או לא, הם חלק מהחיים, וכל אחד מאיתנו מתמודד איתם בדרכו.
אבל אני חושבת שכולנו הרגשנו, לפחות פעם אחת – את הבטן המתהפכת, את החולשה, השרירים הקפוצים.
את העצב שלנו, הכאב הנפשי שלנו, כממשי ופיזי לחלוטין.
מוכר לכם?
על עצמי להעיד ידעתי. המיגרנות הכי קשות מגיעות תמיד אחרי ריבים, ולפני תחרויות – הרגשה שאין אוויר ומתחשק רק להקיא.
כי מה היא נפש בעצם? רגש? מחשבה? הרי הכל חלק מאחד – המוח הנפלא.
לימדו אותנו להפריד בין הרגשה פיזית ורגשית. בין “כאב לב” לכאב גוף.
אבל אנחנו אחד. גם המחשבות שלנו, גם הרגשות, וגם הכאבים בגוף – הם כולם תוצאה של תהליכים ביולוגיים, מורכבים להפליא שמתבצעים בין תאי עצב במוח שלנו ובשלוחותיו בגוף.
ומסתמן, שיש ביניהם יותר דמיון משוני.
מחקרים הראו, שאותם האזורים והקשרים במוח מופעלים, כאשר אנשים סובלים מכאב פיזי ומכאב רגשי.
למעשה, מבחינת המוח שלנו אין הבדל. כאב הוא כאב הוא כאב.
ומנגנוני הכאב, הם סבוכים ומורכבים. כאב בעוצמה ותדירות מסוימת, יכול לייצר עליה של סף הכאב שלנו – כך שנהיה “עמידים” יותר בכאב גבוה יותר.
אך בהינתן עוצמה ותדירות שונים – יכולה להיווצר דווקא ירידה בסף הכאב שלנו – כך ש”נסבול” יותר מכאב.[5][6]
ולפעמים, מכל הכאב הזה, יש בלבול. וכבר לא ברור מה מפעיל אותו ולמה.
משהו כואב, אבל כל הבדיקות תקינות. כל העצמות במקום, השרירים והרצועות שלמים. אבל משהו כואב.
אתם לא מדמיינים.
הכאב שלכם, כל כאב – הוא אמיתי. אבל לא כל כאב נובע מנזק פיזי לרקמה.
באופן דומה, לא כל נזק פיזי מייצר כאב.
הסיפור מורכב יותר.
הגוף זוכר. המוח זוכר. לומד כל הזמן, משתנה ומתפתח בהתאם לאירועים ותהליכים שחווה.
לכל אחד מאיתנו יש עבר.
אנחנו לא גב ולא ברך. אנחנו בני-אדם שלמים. יצורים חיים, מורכבים, קומפלקס של מערכות, תהליכים ומנגנונים – שעושים כל אחד תפקידו אבל תמיד משיקים, שלובים ותלויים זה בזה.
וכבר אי אפשר להתעלם מזה יותר. הטיפול בכאב, ובכלל בחולי, צריך לבחון את האדם כאדם – כמכלול של ההיסטוריה האישית שלו, הגופנית והרגשית. כל אדם כמקרה לגופו, ולא כעוד אחוז בסטטיסטיקה.
לטפל בסימפטום זה לא מספיק, למרבה הצער. אם לא נפתור את הבעיה מהשורש – וחשוב מזאת, אם לא נבין מה בעצם הבעיה – סביר שנישאר תקועים במעגל האכזרי של חזרת הסימפטום וכיבוי השריפות.
אז מה השורש, אתם שואלים? כל אחד והשורש שלו. כל אחד וסיפור החיים שלו.
אני מציעה לכם, במידה ואתם סובלים, מכל בעיה באשר היא – לקחת רגע ולהתבונן על חייכם. נסו להיזכר מה עבר עליכם בתקופות הסמוכות לפציעה, למחלה, או לתחילת הכאב. אילו אירועים התרחשו? מה חשבתם וכיצד הרגשתם?
נסו להיות כנים, נטולי שיפוטיות, ולשאול את עצמכם – האם שחררתם את האירועים האלו? שחררתם את התחושות הקשות? או שהאם, בפינה קטנה בפנים, אתם עדיין סוחבים אותם אתכם, מאפשרים להם להשפיע?
זוהי כמובן רק הצעה, רעיון, משהו לחשוב עליו.
חשוב לי להדגיש – אין כאן מן הכוונה להפחית מהעצימות והמשמעות של הכאבים הפיזיים שלכם, וזו לרגע לא קריאה לנפנף אתכם בכך, ולומר שהכל תקין ואין שום בעיה.
להיפך, הכאב הוא בעיה בפני עצמה, בעיה שמטרידה רבים מאיתנו. זו רק דרך להגדיר אותה בצורה רחבה יותר, כי ייתכן שאנחנו מחפשים את הפתרון באותו המקום כבר כל-כך הרבה זמן, וזה פשוט לא המקום הנכון. אולי הגיע הזמן לחפש במקומות נוספים.
כל דבר שנגלה במהלך החיפוש שלנו, גם אם הוא לא התשובה הסופית – יהיה בוודאי שלב בדרך להבנה מה כן.
ועד שנקבל תשובות לכל השאלות, הנה עוד כמה דברים קטנים שאני ממש מפצירה בכם לעשות:
💙תאמרו לעצמכם מילים יפות, טובות, ואוהבות.
💛תאמינו בעצמכם, וביכולות שלכם להגשים חלומות ולהתגבר על מכשולים.
❤️תפגינו אדיבות, חמלה ואמפתיה. כלפי אחרים, אבל אולי קודם כל כלפי עצמכם.
מי יודע, אולי תרגישו טוב יותר.
[1] מחקר – Nutritional Support for Exercise-Induced Injuries
[2] מחקר – The Effect of Sleep Duration on the Risk of Unintentional Injury in Korean Adults
[3] מחקר – The effects of total sleep deprivation, selective sleep interruption and sleep recovery on pain tolerance thresholds in healthy subjects
[4] מחקר – The relationship between religion/spirituality and physical health, mental health, and pain in a chronic pain population
[5] מחקר – Sensory adaptasion
[6] הסבר מורחב על אדפטציה נוירונלית – שינוי פוטנציאל סף העירור בתגובה לזרם קבוע/משתנה בגודל מסויים.
