אם לא נקשיב, לעולם לא נדע שום דבר.
ואם לא נדע, לעולם לא נוכל לעזור.
אולי נוכל לבצע פעולות טכניות, מכניות.
אולי אפילו הן יהיו טובות, ממש מצוינות.
אולי נצליח להניע רקמות, לשחרר התכווצויות, להגביר זרימה. אולי.
אולי נדע לתת תרגילים, לחזק שרירים, להגדיל טווחים.
אבל לעולם לא נוכל לעזור –
אם לא יהיה לנו אכפת למי אנחנו עוזרים.
אם לא יהיה לנו אכפת מול מי אנחנו עומדים,
לא נדע מה הוא רוצה,
מה הוא צריך,
ומה הוא עבר.
כי אנחנו יכולים לתקן הכל,
אבל לא תיקנו כלום
אם
לא שאלנו בכלל
מה הבעיה.
הסיפור שלי
בין מים לגוף – חלק א’
אני זוכרת את עצמי יושבת על כיסא פלסטיק, עם אמא לידי, מול זגוגיות עצומות. מסתכלת דרכן על אחי הקטן, בן 5, לומד לשחות.לא הייתי מוכנה להיכנס לשטח הבריכה, אפילו לא כדי להסתכל.תמיד הייתי ילדה זהירה,
טל לוין - פיזיותרפיסטית
אוגוסט 8, 2018
