כואב? אז למה אתם מחכים?

בזמן האחרון, הרבה אנשים שואלים אותי – מתי צריך לפנות לטיפול?
וזו שאלה כל-כך קריטית וחשובה, כי התשובה אליה תשפיע במידה רבה על התוצאה שתקבלו, ועל אופן ההתמודדות שלכם עם הכאב או הבעיה.

אז מתי באמת?
משני צידי המתרס יש לנו:

1. “כואבת לי הברך כבר חצי שנה, מה כדאי לעשות?”
   – קודם כל, למה חיכית חצי שנה?! למה את סובלת כבר כל-כך הרבה זמן, ולא ניגשת לקבל טיפול מוקדם יותר?
2. “כואב לי הגב כמה ימים, מה עושים?”
   – במקרה כזה, אלא אם מדובר בכאב אקוטי חמור וחזק מאוד, לא הייתי מתרגשת. איך שלא נסובב את זה, כאב הוא חלק מהחיים, ואם הוא נמשך בנתיים רק כמה ימים – כדאי בתור התחלה בעיקר לנוח, ולתת לגוף את ההזדמנות להחלים.

האם אתם יושבים על אחד מהקצוות האלו?
מרביתנו ניתקל לפחות באחת משתי הסיטואציות, לפחות פעם בחיים. אז בואו נפרק את זה רגע, כדי להבין באמת, ולהבא לדעת טוב יותר “מה עושים”.

—

הגוף שלנו הוא מכונה מדהימה. הוא מבצע כל-כך הרבה תהליכים ופעולות במקביל – עד כדי כך שהמוח של רובנו מתחיל להעלות עשן רק מלנסות להבין אותם! גם טובי המחשבים עדיין לא הצליחו לשחזר את הפלא הזה, מישהו אמר Big data? זה באמת גדול. ואם יורשה לי לומר – אנחנו עדיין לא יודעים שום-דבר. קיבלנו רק הצצה לקצה הקרחון.
והגוף הזה, הנפלא, עושה כמעט הכל לבדו. כן, חשבנו שאנחנו כאלה נהדרים ומוצלחים, אבל בסופו של דבר – הוא עושה את רב העבודה. ואנחנו? מקסימום נותנים לו דחיפה קטנה.

כך דברים זורמים להם על מי מנוחות, רב הזמן, כל עוד הדחיפה שלנו היא בכיוון הנכון. אבל מה קורה כשהגוף שולח לנו קריאה לעזרה, ובמקום לבוא לעזרת חבר, אנחנו מחליטים.. להתעלם? כלומר, לא, אנחנו לא מתעלמים, רק דוחים לאחר-כך. מקווים שיסתדר מעצמו, כי זה פשוט לא מתאים לנו כרגע. הלו”ז עמוס והמלאכה מרובה, ולהתייחס עכשיו לכל מיני מיחושים? זה דורש יותר מדי מחשבה.

כולנו חוטאים בזה לעיתים, גם אני כמה וכמה פעמים..
קמים יום אחד בבוקר, ומשהו לא מרגיש כרגיל. משהו כואב, מציק, לא נעים. מה עושים, איך יודעים?
האם זה סתם בכי של ילד שרוצה תשומת לב -ומתן תשומת הלב רק תזין את הבכי? האם עצם ההכרה בכך שמשהו כואב לי, ההתייחסות, נותנת לגיטימציה לכאב לפרוח? מתגמלת את הבכיינות?
או אולי – אם נתעלם זה פשוט יעלם?
אולי. אין תשובה נכונה, וכנראה שמעשרה אנשים שונים תקבלו עשר תשובות שונות (ולגיטימיות). סיימנו הקפה וחזרנו לנקודת ההתחלה – אז מה כן צריך לעשות?

קודם כל, אני חושבת שיש הבדל מהותי בין “להתעלם”, לבין “לא להיבהל, לא לקפוץ למסקנות – פשוט לאפשר לגוף לעשות את שלו”.
יכול להיות שכלפי חוץ, שתי התגובות יראו אותו הדבר, אבל משהו בגישה הפנימית משתנה. משהו שאומר לגוף שלנו שהוא חשוב לנו, שהוא לא משקר, שאנחנו מאמינים לו שמשהו קורה ומשהו כואב. אבל יחד עם זאת, אנחנו סומכים עליו שיטפל בזה. ואם הוא לא  מצליח ולא מסתדר, אנחנו קשובים לאיתותים שלו – ואנחנו נשתדל לעזור. אנחנו נשים לב, נוריד קצת את הקצב, ניתן זמן מנוחה, ננסה לארגן תנאים אופטימליים להחלמה.
בעיניי, זה יותר משמעותי מהרבה דברים אחרים שאנחנו יכולים לעשות כשכואב לנו.

בכל זאת, לפעמים דברים לא עוברים מעצמם, והזמן – שאמור להיות חברו הטוב של הכאב והחולי, ולעזור לנו להחלים – הופך להיות אויב מרושע שפשוט חולף על פנינו בלי להניד עפעף.
הזמן הוא קריטי במקרים כאלו, ואנחנו חייבים ללמוד להשתמש בו נכון ולא לבזבז אותו – כדי למקסם את ההחלמה שלנו.

אז קמתם בבוקר ומשהו כואב, או פתאום במהלך היום “עשיתם תנועה לא טובה” (שזה בפני עצמו מונח בעייתי מאוד – כי מה היא בכלל תנועה לא טובה? טובה למי, מתי ולמה? אבל זה כבר לסיפור אחר…) – ונשאלת השאלה, עכשיו מה?

—

*הבהרה חשובה –  אני לא מתייחסת כאן לפציעות אקוטיות, תאונות, נפילות, או כאבים חזקים שמעירים אתכם משינה – במקרים כאלו ברור שיש לפנות לעזרה רפואית דחופה ולא להרהר בכך.*

—

אז למה אני כן מתייחסת? פחות או יותר לכל השאר. כל הכאבים שאתם מושכים וגוררים בניסיון להתעלם. כל הכאבים שאתם לא יודעים כמה זמן כדאי לחכות לפני שפונים לטיפול. ובכלל – למי פונים לטיפול?

הגישה והניסיון שלי אומרים כך:
קודם כל, מתחילים מהקל אל הקשה. כלומר – כפי שכבר ציינתי, הכאב הוא חלק מהחיים, הוא אחת מהדרכים של הגוף שלנו לאותת שמשהו לא כשורה, בלי לדייק בדיוק מה.

אז מה הוא ה”קל”? בתור התחלה – שמים לב, מנסים לעקוב אחרי ההרגשה, האם הכאב קבוע או משתנה? משתפר או מחמיר? ומגיבים בהתאם!

בשבועיים הראשונים מרגע הופעת הכאב

• נותנים לעצמנו מנוחה
• מחפשים תנוחה נוחה
• דואגים למספיק שעות שינה
• תזונה מזינה
• ובעיקר להירגע!

אפשר לשלב גם:

• הנחת קרח מקומית על האזור הכואב, למשך רבע שעה בכל פעם
• או לחילופין – כרית חמה (לא רותחת!)

מה עוד?

• אתם יכולים לעסות בעצמכם את המקום הכאוב, או לבקש מאדם קרוב – בעדינות, בלי להכאיב, כדי להגביר את זרימת הדם לאזור ולעודד את הגוף בתהליך ההחלמה.
• מאותה סיבה, ניתן לשלב פעילות גופנית מתונה – כמו הליכה קלה או שחייה.

ברב המקרים, במשך תקופה זו, בתנאי שנאפשר לגוף את התנאים להחלים ולתקן את הנזק – הכאבים יחלפו או לכל הפחות יפחתו באופן משמעותי. אם זה המקרה? נהדר. תמשיכו להתנהג יפה לגוף שלכם, לשים לב איך המרגש, לאפשר לו תנועה נעימה ומנוחה מתאימה.

אם לאחר שבועיים אין שיפור בכלל, או ישנה החמרה

במצב כזה הייתי פונה לאורטופד להתחלת בירור מעמיק יותר – באמצעות תשאול, בדיקה פיזית ובדיקות הדמיה במידת הצורך. משם ההתקדמות והמשך הטיפול יותנו במצב שלכם ובאבחנה שתתקבל. העצות הבאות שלי לא מחליפות את הייעוץ הרפואי!

במקביל, אני ממליצה מאוד לשלב טיפול פיזי אצל איש מקצוע מעולם טיפולי המגע והתנועה. מרבית הכאבים ה”אורטופדיים” שלנו מגיעים ממקור שרירי או מפרקי, ואני מאמינה שבעיה מכנית דורשת פתרון מכני. לכן בעיניי,  טיפול מוצלח יישלב בדיקה והערכה של המצב, שחרור השרירים הכאובים והרקמות שנמצאות איתם באינטראקציה, והנחיה לתנועתיות נכונה ומתאימה למצב.
כמובן שזה תיאור מופשט וכללי ביותר, וכל מקרה לגופו – ידרוש התאמה וטיפול ספציפי.

השרירים שלנו עובדים כל הזמן, מתכווצים ומשתחררים, מגיבים להוראות שהמוח נותן להם בכל תנועה ופעולה שאנו עושים. מה יכול לגרום להם לכאוב?

• פעילות בעצימות גבוהה מדי שלא מתאימה לנו
• חוסר במנוחה והתאוששות לא מספקת
• חוסר בתנועה
• שהייה במנחים קבועים לאורך זמן ובכך העמסה יתרה על אזור אחד
• ועוד סיבות רבות ומגוונות

ברב המקרים, מדובר ביותר מסיבה אחת – אלא בשילוב של מספר גורמים יחד, כאשר הגוף לא הצליח לחפות על התקלות ולהתאושש בעצמו.

בחלק מהמקרים, הכאב השרירי ישלב גם מעורבות עצבית. מה הכוונה? אחד או מספר עצבים היוצאים מעמוד השדרה בדרכם אל איברי הגוף, עשויים “להילחץ” בין רקמות אחרות. מתי זה קורה? כאשר שריר מכווץ מפעיל עליהם לחץ, או כאשר מתרחש תהליך דלקתי וישנה הצטברות נוזלים ונפיחות מקומית – המפעילים לחץ פיזי על העצבים העוברים באזור.
זוכרים שבפוסט הקודם דיברנו על דלקות? אם עדיין לא קראתם – לכו לקרוא 😉 

התסמינים העצביים יכולים להיות מגוונים, כתלות בעצב הלחוץ ובכוח שמופעל עליו. בין היתר תיתכן הקרנה של כאב לאזורים שונים, ואף תחושת “זרמים” ונמלול.

—

*חשוב לציין כי לתסמינים עצביים ישנן סיבות נוספות, בין היתר פגיעה שדרתית, מוחית, או מחלות שונות. במידה והתסמינים חריפים, או כוללים חוסר תחושה, חולשה קיצונית, שיתוק, חוסר יכולת להזיז איבר, זרמים או נמלול ממושכים, כאבים חזקים, חוסר שליטה על סוגרים  – מדובר בדגל אדום בוהק וחשוב לפנות לעזרה רפואית דחופה בהקדם.*

—

מכיוון שהסיבות עשויות להיות רבות ומגוונות, חשוב מאוד לפנות לאיש מקצוע שישמע את כל הסיפור וההיסטוריה שלכם – ויבצע הערכה של המצב. איזה איש מקצוע? זו כבר החלטה שלכם.

כי בכנות, אני חושבת שהתחום רחב ומגוון כל-כך, ישנן אינספור גישות שונות לטיפול בגוף, אבל בעיניי הדבר החשוב ביותר הוא האדם המטפל בכם.

תבחרו איש מקצוע שאתם סומכים עליו, שאתם מרגישים בנוח לשתף אותו ולהפקיד בידיו את הגוף שלכם. מישהו שהגישה הטיפולית שלו מתיישבת עם עולם האמונות שלכם, כי שיתוף הפעולה שלכם בתהליך הטיפולי הוא קריטי.

ומעבר לזה, האם מדובר בפיזיותרפיסט או כירופרקט? אוסתאופט או מדקר? עיסוי שוודי או שיאצו? זו כבר החלטה שלכם. תקראו, תעשו את המחקר שלכם, תתחברו למה שתתחברו – אבל העיקר, תפנו לטיפול!

ככל שאתם ממתינים זמן רב יותר ולא מתייחסים לכאב, הגוף שלכם נדרש לבצע התאמות ופיצויים רבים יותר על מנת להקל על עצמו. זה אחד ממנגנוני ההגנה המדהימים שיש לו, אך בטווח הארוך, זה עלול לייצר כאב רב יותר. הכאב עשוי להופיע באזורים שעל פניו אינם קשורים לאזור הכאב הראשוני. כמו כן, הוא יערב מערכות רבות של שרירים, איברים ורקמות שונות, שנאלצו לספוג על עצמם עומסים כדי להוריד עומסים מהאזור הפגוע. לכן, ככל שנחכה זמן רב יותר, הטיפול יהיה מורכב וממושך יותר. במקום לטפל “רק” בכאב בברך, נצטרך לקלף את השכבות ולטפל בכל האזורים המעורבים – מה שיקשה עלינו להיפטר מהכאב ויאריך את משך ההחלמה.

—

אז חברים יקרים, תיקחו את עצמכם בידיים – ופשוט תיפנו לטיפול, ויפה שעה אחת קודם!
ככל שתיפנו לטיפול מתאים מוקדם יותר, עולים הסיכויים שלכם להרגיש טוב יותר ולהיפטר מהכאב שלכם. אין סיבה להמשיך לחכות ולסבול!

אני מפצירה בכם –  אל תגיעו למצב שבו אתם סובלים לאורך חודשים רבים, בלי לטפל ובלי לברר. ככל שעובר הזמן והכאב שלכם מתמשך, הטיפול והשיקום יהיו קשים, כואבים וארוכים יותר.

אתם לא מקולקלים, אתם לא צריכים ללמוד לחיות עם הכאב, והבעיה שלכם לא בלתי פתירה! אם עדיין לא פתרתם אותה – זו רק סיבה טובה יותר להמשיך ולחפש פתרון.

בסופו של דבר, אתם ורק אתם בלבד, אחראים על הגוף שלכם. הוא תלוי בכם בדיוק כפי שאתם תלויים בו. לכן אין ברירה אחרת אלא להיות ערניים, להקשיב לו, לשים לב לתחושות שלכם ובעיקר – לא להתעלם.

אז תהיו טובים אליו,
תטפלו בעצמכם,
ותעזרו לגוף שלכם לעזור לעצמו!

תהיו לי בריאים 😊

—

*הכתוב במאמר זה אינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי, אין להסתמך על האמור כבסיס לאבחנה או טיפול.
הכותבת איננה רופאה.*